פסק-דין בתיק בג"ץ 9312/05

השופט א' גרוניס:

1.        בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי יבוטל צו ההרחקה שהוצא נגד העותרת 1 (להלן - העותרת) וכי יוסדר מעמדה של העותרת בישראל מכוח היותה בת זוג וידועה בציבור של העותר 2 (להלן - העותר). כן, נתבקש צו ביניים אשר ימנע את הרחקת העותרת מן הארץ ויורה על שחרורה מן המשמורת, בה היא מוחזקת כעת.

2.        העותרת, אזרחית אוקראינה, נכנסה לישראל ממצרים ביום 20.5.05 כשבאמתחתה אשרת תייר. בסמוך לכניסתה לארץ, הכירה העותרת אזרח ישראלי, הוא העותר. בין השניים התפתח קשר רומנטי והם, כך לטענתם, עברו להתגורר יחדיו. במהלך חודש יולי 2005 פנו העותרים למשרד הפנים במטרה להסדיר את מעמדה של העותרת בישראל מכוח היותה בת זוגו של אזרח ישראלי. ביום 6.9.05 נערך לעותרים ראיון במשרדי לשכת מינהל האוכלוסין בתל-אביב, שלאחריו הוענקה לעותרת אשרת שהייה זמנית מסוג ב/2 למשך שלושה חודשים. כן, נקבע כי בני הזוג יזומנו לשימוע נוסף כעבור כחודש וחצי. ביום 24.9.05 נעצרה העותרת על ידי משטרת ההגירה במסגרת פעילות יזומה לתפיסת עובדות זרות העוסקות בזנות. יוער, כי בין בעלי הדין קיימת מחלוקת עובדתית באשר לנסיבות מעצרה של העותרת. לטענת העותרת, היא נתפסה על ידי אנשי משטרת ההגירה ברחוב, בעת שיצאה ממונית שנעמדה במקום הסמוך לביתה. ואילו לשיטת המשיב, העותרת נעצרה שעה שהגיעה לבית מסוים, בו שהו שוטרים סמויים, וזאת במטרה לספק להם שירותי מין. לפי דו"ח פעולה של איש משטרה, סיפרה העותרת כי היא עוסקת בזנות. בתיקה של העותרת נמצאו 18 קונדומים. מכל מקום, ביום 25.9.05 נערך לעותרת שימוע, אשר במהלכו הכחישה מכל וכל את הטענות שהועלו נגדה בדבר עיסוק בזנות. בסיום השימוע הודע לעותרת כי הוחלט לבטל את רישיון הישיבה הזמני שניתן לה. כמו-כן, עוד באותו יום הוצא נגד העותרת צו הרחקה והיא הושמה במשמורת. בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין דן בעניינה של העותרת ביום 27.9.05 והחליט כי אין מקום לשחררה. מכאן העתירה שלפנינו. להשלמת התמונה יצוין, כי ימים ספורים לאחר הגשת העתירה ניתן על ידי בית משפט זה צו ארעי אשר אסר הרחקתה של העותרת מן הארץ עד למתן החלטה אחרת.

3.        לטענת העותרים, מעצרה של העותרת נעשה בניגוד לדין, שעה ששהתה באופן חוקי בישראל מכוח רישיון ישיבה זמני, שניתן לה אך שבועיים קודם לכן. כן, חוזרים העותרים ומבהירים כי העותרת לא עסקה בזנות וכי כפי הנראה טעות בזיהוי של שוטרי משטרת ההגירה היא שהביאה למעצרה על לא עוול בכפה. בנוסף, מצביעים העותרים על שורה של פגמים פרוצדורליים שנפלו בעת הדיון שנערך לעותרת בבית הדין לביקורת משמורת. המשיב בתגובתו סבור כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. לשיטת המשיב, אשרת הישיבה שניתנה לעותרת, כמו גם ההליך המדורג שבגדרו היא מבקשת לבוא, בסיסם המשפטי הוא חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן - חוק הכניסה לישראל), ועל כן הסמכות לדון בעניינים אלו נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. יחד עם זאת, הסכים המשיב לעכב את הרחקת העותרת מישראל עד ליום 10.10.05 בכדי לאפשר לה להגיש עתירה מתאימה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בתשובת העותרים מיום 9.10.05, שניתנה בהתאם לבקשת בית משפט זה, חזרו הם והצביעו על כך שבמסגרת העתירה דנא נתבקש סעד נוסף המורה למשיב להחיל על העותרת את ההליך המדורג לקבלת אזרחות מכוח הנוהל הנוגע לידועים בציבור. על כן, לגישתם, דין העתירה להתברר בבית המשפט הגבוה לצדק.

4.        מבלי שנביע עמדה באשר לטענות העותרים לגופן, דעתנו היא כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת קיומו של סעד חלופי. לעתירה שלפנינו שני ראשים. האחד, תוקף את צו ההרחקה מכוח חוק כניסה לישראל שהוצא כנגד העותרת על ידי בית הדין לביקורת משמורת. אף העותרים, אינם מכחישים כי עניין זה נתון לתקיפה בפני בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. הראש הנוסף, נוגע לבקשת העותרים כי יוסדר מעמדה של העותרת בישראל מכוח נוהל "בני זוג של אזרחים ותושבי קבע ישראלים שאינם נשואים כולל בני זוג מאותו מין" (להלן - נוהל ידועים בציבור) שהוציא המשיב במהלך שנת 2000. תכלית הנוהל, אשר במרוצת השנים עבר מספר תיקונים, לאפשר לבני זוג של אזרחים ישראלים שאינם נשואים לרכוש מעמד בישראל. על פי האמור בנוהל (סעיפים ג.10 ו-ג.11), באם השתכנע מינהל האוכלוסין כי אכן נרקם בין בני הזוג קשר אמיתי וכי הם אמנם חיים יחדיו יינתן לבן הזוג הזר בשלב הראשון, רישיון לישיבת ביקור (ב/1); בהמשך, רישיון ישיבה ארעי (א/5) ובסופו של התהליך המדורג, רישיון לישיבת קבע. מכל מקום, לא מוזכרת בנוהל האפשרות לה טוענים העותרים, כי בן הזוג הלא נשוי, יהיה זכאי בסופו של התהליך לאזרחות ישראלית. ואכן עתירות הנוגעות לרכישת מעמד מכוח נוהל ידועים בציבור מוגשות לבית המשפט לעניינים מינהליים (ראו למשל, עת"מ (ת"א) 2790/04 רוזנברג נ' שר הפנים (טרם פורסם); עת"מ (ת"א) 2817/04 נאוי נ' שר הפנים (טרם פורסם)). במקום אחר, אף עמד בית משפט זה על כך שטענות שהעלו בני זוג לא נשואים בנוגע להוראות נוהל ידועים בציבור נוגעות לחוק הכניסה לישראל ולא לחוק האזרחות, תשי"ב-1952 (עע"מ 1644/05 פרידה נ' משרד הפנים (טרם פורסם)). משעולה, אם כן, כי הסעד הנוסף המבוקש נוגע להליך מדורג שסופו בקבלת רישיון לישיבת קבע, להבדיל מקבלת אזרחות, אין חולק כי דינה של העתירה להתברר בבית המשפט לעניינים מינהליים. זאת, בהתאם לאמור בפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (ראו, בג"צ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950, 958-957). על יסוד האמור, ובשל קיומו של סעד חלופי, אין אנו מוצאים לנכון להיעתר לעתירה. יחד עם זאת, הצו הזמני המעכב הרחקת העותרת מן הארץ יעמוד בעינו עד לתאריך 9.11.05, זאת בכדי לאפשר לעותרים לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים.

5.        אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.    

           ניתן היום, ט' בתשרי תשס"ו (12.10.05).

ש ו פ ט                                      ש ו פ ט                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: